ואני לא יודע ממש מה אני מרגיש לגבי זה כי בניגוד למייקל ג'קסון שהיה עמוד תווך של תקופת הילדות, סתם יש לי חיבה עזה לפסקול אחד בכיכובה, ואיכשהו אף אתר ישראלי לא טרח (או שאינו ער פשוט, הגיוני בשכר עבדים) לדברר את העניין, ואני לא יודע כמו כולנו בהודעה על איימי וויינהאוס למה זה קרה בדיוק (והראש פועל ומסיק מסקנות נמהרות), אבל הפסקול של THE BODYGUARD היה הדיסק השני או השלישי (לא זוכר את הסדר בין הפסקול של מלך האריות, הראשון של אלניס, וזה) שאי פעם היה לי, ואחד האלבומים היחידים שיכולים עדיין תמיד לעבוד עליי כמו על אותו ילד בן 12, ותמיד מאז ימי "בא לי לרקוד עם מישהו" הייתה לי פינה חמה בלב אליה (עם או בלי הקונקשן לכושים העבריים מדימונה. נדבר על זה פעם אחרת).
לפני כמה דקות, פיט קאשמור, ה-CEO של אתר Mashable הזכיר את זה בפייסבוק, עם קישור לשיקאגו טריביון, שעצמו נותן קישור להודעה המלאה ב-MSNBC:
[לידיעה המלאה]
אני לא יודע. זה נורא מוזר. מצד אחד, צפוי כמו ג'קסון. מצד שני, חלל. וזכרונות מתוקים-מרירים של אייטיז-ניינטיז-אפשרות-תקווה.
זה כנראה השיר הכי יפה שלה אי פעם:
לפני כמה דקות, פיט קאשמור, ה-CEO של אתר Mashable הזכיר את זה בפייסבוק, עם קישור לשיקאגו טריביון, שעצמו נותן קישור להודעה המלאה ב-MSNBC:
[לידיעה המלאה]
אני לא יודע. זה נורא מוזר. מצד אחד, צפוי כמו ג'קסון. מצד שני, חלל. וזכרונות מתוקים-מרירים של אייטיז-ניינטיז-אפשרות-תקווה.
זה כנראה השיר הכי יפה שלה אי פעם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה