[caption id="attachment_92" align="aligncenter" width="512" caption="ראשים מדברים"]
[/caption]וקודם לכן זה היה סתם נחמד, עכשיו זה כמעט סאטירי:
[caption id="attachment_93" align="aligncenter" width="350" caption="ציבי לבניהו, קרדיט: garpage.com"]
[/caption]ואם כבר בחירות, אז ברכות לניצן הורוביץ, שלא צריך לפנות את מקומו בשם מאבק המינים (ולפעמים נראה כאילו אנחנו עדיין משוכנעים שיש בעולם רק שניים) לאף אחד\ת. במיוחד בשנה בה הייצוג לנשים בכנסת גבוה מתמיד (ובניגוד מוחלט לכנסת שעברה), ובאופן מבורך. מי שהצביע עבור מרצ ידע היטב את סדר הבכירים, סוגיה בה עסקה גלאון עצמה, והצביע לפיה. לבקש מהורוביץ לפרוש, מעבר לכך שמדובר באקט לא-דמוקרטי (לנצל איש תקשורת כדי לגרוף אי-אילו קולות - גם אם יש מי שחושבים שקרה ההפך - ואז לסלקו הצידה, זה גובל בהונאה, של יותר מדי גורמים), יהיה הודאה מוחלטת בכניעה לפופוליזם ואבדן הערכים, מצד מי שכבר איבדה, כנראה, את אמון מרבית בוחריה-לשעבר.
[...] מאוד (זה היה להפך בבחירות האחרונות, לא?) נתקלתי בפוסט הזה של ידידי בן סויסה (כותב מוכשר לכשלעצמו). לאלה מכם שלא [...]
השבמחקהיי אוראל. אני לא חושב שיש בעיה עקרונית עם עיתונאים כחברי כנסת, לא יותר מאשר אקדמאים למיניהם, בעלי עסקים או נציגי אגודת סטודנטים לשעבר. כל מקרה לגופו, ובמקרה של ניצן הורוביץ אין אפילו סתירה בין האג'נדה העיתונאית שלו וזו הפוליטית, שלא לדבר על זה שמרגע שעיתונאי עושה את המעבר הזה מהמדיה לפוליטיקה, הוא לא אמור לכתוב כאחד העם בנושאים אינטרסנטיים, לפחות לא בלי גילוי נאות. ואם כן, אז איזה בלוגר כבר יעלה עליו ויעשה לו לא נעים באימייל לכמה שעות (לא אני. עידוק).
השבמחקהגבתי למגיב בבלוג שלי שהגיב כמוך :)
השבמחק